יום ראשון, 5 בנובמבר 2017

סיכום מאמר 3
ג'ון פיסק (1987) – קודים של טלביזיה
ג'ון פיסק טוען שצופן או קוד זאת מערכת מאורגנת של סימנים המשותפים לחברים בתרבות נתונה, משותפים לכל בני אותה תרבות. הוא מתמקד בקודים בטלביזיה וטען שכל אירוע או כל סימן מקודד בשלוש רמות:
  1. מציאות – אלו צפנים חברתיים של הופעה, לבוש, דיבור, התנהגות. כלומר איזשהו ייצוג של מציאות העולה מכל מיני קודים – איזה לבוש יש לדמויות, מה ההתנהגות שלהם, סגנון דיבורם.
  2. ייצוג – הצפנים החברתיים מיוצגים על ידי צפנים טכניים, תאורה, תפאורה, זווית צילום, עריכה, המוזיקה – כל הדברים הטכניים שיש להם משמעות. למשל זווית צילום זה נושא מאוד משמעותי. אם אתה מצלם בגובה העיניים או מלמטה למעלה (העצמה והאדרה של הדמות, הרגשה של גבוה יותר וטוב יותר) צילום מלמעלה למטה (התנשאות, חשיבות וכו'). עובר מסר בקידוד של הטקסט הנותן תחושה של עליונות. גם הסאונד – המוזיקה והקולות ברקע. דהיינו מדובר בדברים טכניים  שיש להם משמעות לאיך המסר נתפס.
  3. קונבנציות ייצוג – הכול מתורגם לקונבנציות של ייצג, לנרטיבים, דיאלוגים, קונפליקטים המאוגדים יחד להיגד קוהרנטי ויוצרים קבלה של קודים אידיאולוגיים. כל זה ביחד מעביר ערכים, משרת מסרים אידיאולוגיים. זה יכול להיות ערכים קפיטליסטים, אימפריאליסטיים, שוביניסטים וכו'. אין זה משנה איזה סוג של אידיאולוגיה.  אם נחבר ביחד את כל הקודים האלה, נוכל להגיד על הדימוי, הקוד ותוכן הזה מעביר אידיאולוגיה מסויימת. איך הדמויות מצלמות, מה הן אומרות.
פרסומות לדאודורנט – אחד לגברים והשנייה לנשים
קולתמונהמשמעות
סקסי, לחשני. הנשים מסבירות לו מה הוא צריךבמקום בדיוני, נשים סקסיות, צבעים כסף וכחול שהם צבעי יוקרתיות, הנשים לבושות גם הן כמו בסרטים בדיוניים. הגבר פאסיבי, לא שעיר ואפילו גוף נערי. לוקחות את המשחה ביד כדי לנסות להעביר את התחושה.
אם אשתמש בדאודורנט, אהיה סקסי ואוכל לקבל כל אישה שאחפוץ. יהיה לי טוב כמו לדוגמן. הנשים תפנקנה אותי. הפרסומת פונה לאישה כדי שהיא תקנה את הדאודורנט לגבר שלה. מצד שני הפרסומת פונה לגבר שיקנה את הדאודורנט ….
הסבר, יעוץ, קלילהכל לבן, בהיר, קרמי0, נראה רענן, מאוד נשיאהיה רעננה כמו הדוגמנית, עור פני ישתמר וישתפר.
http://www.textologia.net/?p=4520

סיכום מאמר 2
טלוויזיה שידור שטף:דימויי מפתח בתיאוריה של הטלךוויזיה גריפסגורד
טלוויזיה, שידור, שטף: דימויי מפתח בתיאוריה של הטלוויזיה/גריפסגרוד
מאמרו של גריפסגרוד "טלוויזיה, שידור, שטף: דימויי מפתח בתיאוריה של הטלוויזיה" דן בשלוש מטאפורות מרכזיות לגבי הטלוויזיה נכונות לסוף שנות ה-90'.
  1. ראיה למרחקים: הטלוויזיה מייצרת לאדם הקטן והפשוט את היכולת לראות למרחקים ובמיוחד שידור ישיר. האדם יכול לראות את כל העולם באותו הרגע. התכונה הזו מזינה את התחושה שטלוויזיה מביאה אמת, וזה מתחבר עם ציטוט, מה שנראה כ"ביקוש שאינו יודע שובע למציאות אמיתית בחברות מודרניות". הערה זו מסבירה את הרעב שלנו לריאליטי TV היום. אנחנו רוצים לראות כמה שיותר אמת, והערה זו מתחברת עם מה שלמדנו על צילום, יש חיפוש אחר האמת. לא בטוח שזה רק בחברה המודרנית. באיזשהו מקום הטלוויזיה מספקת את החיפוש אחר האמת. ככל שאנחנו מגלים שתוכניות הן מניפולטיביות, אנחנו מחפשים יותר ריאליטי.
  2. שידור: הטלוויזיה מפיצה מסר באוויר, ואנחנו רגילים לצרוך אותה בבית. הכוונה של צריכת הטלוויזיה כמכשיר ביתי היא בעיקרה כלכלית, כלומר שלתאגידים כלכליים היה אינטרס שאנשים יקנו מקלטים ויצפו בחיק המשפחה, ולכן הטלוויזיה לא הפכה לשידור ציבורי.
  3. טלוויזיה כשטף: ישנם כמה חוקרים שטוענים שהכוח של המדיום זה לא במסרים שמועברים בכל תוכנית, אלא עיקר הכוח הוא בכך שהיא מספקת רצף של טקסטים. זה לא משנה במה צופים, מנוחה = טלוויזיה.
מהו הקשר בין הטלוויזיה בתחילת דרכה לנושאי תעמולה מול דמוקרטיה?
הצפייה בטלוויזיה התרכזה בלבד באופן בלעדי באולמות צפייה ציבוריים שהכילו 40 עד 400 מקומות ישיבה. זו הייתה בחירה פוליטית שנבעה מהתפיסה כתעמולה היעילה ביותר היא כאשר בני אדם נחשפים לה בקבוצות גדולות.
יש להזכיר גורם נוסף באינטרס פוליטי של שליטה והשפעה על אוכלוסיות ניידות ומופרטות, או באינטרס אידיאולוגי של הפיכת הבית ליחידה עצמאית המספקת את כל צרכיה במונחי בידור וחוויות תרבותיות. מה שחסר כאן זאת הראיה החיובית של השידור, כצורה חברתית המתאימה גם לדמוקרטיה .
כיצד הטלוויזיה האמריקאית מתייחסת לקהל צופיה? כיצד הטלוויזיה האירופאית?
המסחריות האמריקנית מול השירות הציבורי האירופי. בארה"ב התפתחה הטלוויזיה על פי מודל הרדיו המסחרי, שבמקור מימנו המפרסמים תוכניות שלמות באמצעות מתן חסות, ואפילו התאימו חלקי את הפקת התוכניות והתכנים לאינטרסים המסחריים שלהם. ההיגיון מאחורי השידורים היה אינטרס מסחרי לשיווק המוצרים.הפנייה לצופים הייתה בראש ובראשונה כצרכנים.
הטלוויזיה האירופית היא נבנתה בצורה אחרת הממשלות התערבו בסוף שנות ה – 20 ובראשית שנות ה – 30 והקימו תאגידי שידור מונופוליסטיים תפיסת יסוד מרכזית הייתה כי השידורים אמורים לשרת את "האומה" ככלל, ולכן עליהם לספק עניין משותף ותפריט תוכניות מותאם למגוון טעמים ותחומי עניין. הרעיון היה להבטיח כי כולם עניים או עשירים בני כפר או בני עיר יכלו לקחת חלק במשאבים שסיפק שירות השידור הציבורי.
מהו הקשר שנוצר בין חוויות הצפייה בטלוויזיה לבין חווית קריאת העיתון ומהו המונח שמציין קשר זה?
קהילה מדומיינת– התפוררות הקהילות המסורתיות, משפחות ובתים נמצאו בתנועה מה שהותיר אותם מבודדים יחסית. השידור הריכוזי היווה גם תשובה לצורך שחשו השלטונות המרכזיים להגיע ביעילות אל כל האזרחים עם מידע חשוב וגם מכשיר מועיל ביותר ליצירת ה "הקהילה המדומיינת" ההרמונית והיציבה של מדינת הלאום.
מהי הבו זמניות או המידיות הקיימת בטלוויזיה לפי גריפסרוד?
הבו זמניות והמידיות בטלוויזיה הוא השטף, וגריפסרוד מתאר זאת דרך סיפורו של חוקר הספרות הבריטית ריימונד ויילימס שצפה לראשונה בטלוויזיה אמריקאית וכך הוא אומר "… עד עכשיו אינני בטוח מה מתוך השטף הכללי הזה נקלט במוחי. נדמה לי שקלטתי כמה אירועים שהתרחשו בסרט הלא נכון, וכמה מהדמויות בפרסומות השתלבו בסצנות מן הסרט, במה שהפך – חרף כל הצרימות המוזרות שנצרו לפרקים – לזרם אחד וחסר אחריות של תמונות ותחושות"
"דומה הדבר לניסיון לתאר קריאה של שני מחזות, שלושה עיתונים, שלושה או ארבעה כתבי עת, וכולם באותו יום שבו ביקרת גם במופע בידור ובהרצה ובמשחק כדורגל… חווית הטלוויזיה מאחידה אותם בדרכים חשובות".

http://www.textologia.net/?p=4065

סיכום מאמר 1

השידור מתחיל-סוזן דאגלאס


כיצד התייחסו עיתונים ומגזינים לשיגעון הרדיו בארה"ב של שנות ה-20?
בחורף ובאביב 1922 גילו העיתונים והמגזינים את הרדיו מחדש. לעיתונות נראה כאילו אופנה חולפת זו של הרדיו הגיחה משום-מקום. רק שנה קודם לכן היה היחס הציבורי לרדיו-טלפון עמום והוא נתפש כטכנולוגיה מסתורית ובלתי מובנת, ועתה מיליונים האזינו לשידורי הרדיו. הרברט הובר, שר המסחר דאז, כינה זאת "קדחת האלחוט", והתבטאויות אלו מצד הממשל הבהירו לעיתונות כי מדובר בתחביב שצובר חשיבות במהרה, וכי השלכותיו לגבי התרבות והכלכלה האמריקאיות יהיו משמעותיות. המהירות בה התפשט שיגעון הרדיו הייתה ללא תקדים היסטורי, יותר מכל טכנולוגיית מדיה שקדמה לו, והמדיום הפך תוך שבועות ספורים לכוח בעל השפעה על הדעה והטעם הציבורי – במידה שתאמה את כוחה של העיתונות הכתובה. בתום שנה הפך הרדיו לאמצעי הבידור הפופולארי ביותר באמריקה והדרישה – והייצור – למכשור עלתה בהתאם.
העיתונות, בתגובה לגל ההתעניינות במדיום, הוצפה בפרסומים ופרשנויות בנושא ייעודו החברתי של הרדיו. מגזינים קיימים החלו להוסיף מדורי רדיו ונוסדו מגזינים חדשים שכל עיקרם שיגעון הרדיו. מה הייתה משמעות השיגעון עבור אמריקה? כיצד ישנה הרדיו את אמריקה? אלו היו השאלות עליהן ניסו המגזינים הפופולאריים לענות.
שיגעון הרדיו נראה כה מהיר משום שבין השנים 1915-1922 התעלמה המדיה והזניחה דיווחים אודות המדיום החדש.
מהו הקשר שנוצר בין הרדיו לבין האמונה כי ישנם חיים בעולמות אחרים?
הטכנולוגיה המהפכנית הביאה לתחושה של פלא, כאילו היה מדובר באיזשהו נס שציפו לו זמן רב. אנשים התנהגו כאילו הרדיו חיבר אותם אל כוח קדמוני כלשהו, או אל כוחות היקום והקוסמוס. היו שתיארו את הרדיו כמחבר בין עולמות, מאפשר להאזין לצלילים מן החלל (ואכן, השידורים נקלטו מן האוויר, מה שבוודאי תרם לתחושה זאת). ג'וסף ק. הארט תיאר זאת כך: "אנחנו משחקים על חופי האינסוף". הוא מצא את הגישוש הזה ביקום מרגש אך חש כי ההיבריס שאפשר גילויים שכאלו הוא גם מסוכן, וכי התרחשויות על-טבעיות עומדות להתרחש. "האדם מחזיק בקצה אצבעותיו את הדק היקום. הוא אינו מבין כל שהוא עושה. הוא עלול לשחרר כוחות מוזרים. הוא עלול לשחרר יותר ממה שהתכוון, יותר ממה שיוכל לשלוט בו". כותב אחר כתב: "אתה מביט בכוכבים הקרים מלמעלה, אל החלל האינסופי סביבך. זה כמעט בלתי נתפס שכל הריקנות הזאת מלאה במחשבה וברגש אנושיים". האוויר בוקע ונחשפה ממלכה סמויה, בה קולות אנוש וצלילי היקום התמזגו יחד.
קווי מחשבה כאלה הובילו לשאלות כמו, מהו למעשה הרעש הסטאטי, האם ייתכן שבאוויר היקום נישאים קולות מעולמות אחרים, אשר בתורם מאזינים גם לקולנו? שאלות שכאלו היו מפתות והוזנו לעתים על-ידי ספקולציות של גורמים מדעיים. באביב 1919 טען מארקוני כי תחנות האלחוט שלו עלו על תדרים מאוד חזקים ש-"נדמה כאילו מגיעים מעבר לכדור הארץ". ניקולה טסלה, ממציא בולט נוסף, האמין כי סימנים אלו מגיעים מכוכב המאדים, רעיון שמארקוני נטה להסכים עמו. עיתונים מדעיים מסוימים הביעו ספקנות בנושא, אך אחרים פרסמו את תיאוריית המאדים של טסלה, וקראו לאמריקאים לנסות ולהגיב לשידורים מן החלל כדי להראות ליושבי מאדים כי קיימים חיים אינטליגנטיים על כדור הארץ וכי שידוריהם אכן נקלטו, ובעיקר כדי ללמוד מיושבי המאדים סודות שלבטח הכירו, אשר עשויים לשפר את חייהם של בני כדור הארץ.
כיצד תרם הרדיו להתפתחות הקהילתיות והלאומיות?
אחד האספקטים המהוללים ביותר של הרדיו הייתה יכולתו לקדם אחדות תרבותית בארה"ב. לפני שידורי הרדיו תחושה של שכנות והרעיון כי כל האמריקאים הינם חלק מאומה אחת, הייתה רק אידיאה פשטנית ולרוב חסרת כוח. מיליוני משקי הבית ברחבי אמריקה היו מנותקים ובלתי קשורים זה לזה. הרדיו אפשר לחבר בין אותם בתים מרוחקים, בערים קטנות וכפרים, שהיו מחוברים לאומית אך מנותקים פיזית, ויצר תחושה של אינטימיות אמריקאית חדשה. אלו שחיו בבידוד מהמיינסטרים האמריקאי יזכו כעת לחבור אליו. החקלאים, העניים, המרותקים-לביתם, ומחוסרי ההשכלה נחשבו למרוויחים העיקריים מיתרונות הרדיו. מטרה זו של הרדיו, כמביא לאחדות לאומית והומוגניות תרבותית, נחשבה למטרה הנעלה ביותר בנמצא. ביטוי משמעותי לתפיסה זאת הייתה הציפייה כי הרדיו, שהונהג בשלב זה בעיקר על-ידי אנגליה וארה"ב, יהפוך את האנגלית לשפה האוניברסלית. עם זאת, רבים נהנו דווקא מהגיוון התרבותי הרב שהציע הרדיו, ומהאפשרות להאזין לתכנים רבים ושונים.
מהי נקודת הדמיון בין קריאת העיתון המתוארת ב"קהיליות מדומיינות" של אנדרסון לבין האזנה לרדיו במאמר זה?
הרדיו אפשר למאזיניו להימנע מקהלים צבורים, צפופים, הטרוגניים ואולי בלתי-רצויים, וגישר בין הרצון להיות בקשר חברתי עם מכלול הקהילה הבלתי מוכר, והרצון להישמר וליהנות מנוחות המרחב הביתי. הרדיו סיפק שני צרכים מנוגדים אלו. ההאזנה לרדיו דומה לקריאת העיתון בכך שמדובר במדיום המוני, המאפשר ליחיד גישה לאותו ידע, לרוב בשפת הלאום. זהו טקס המוני המתבצע במרחב הפרטי, באופן זהה לחלוטין בקרב מיליוני חברים בקהילה, המודעים לקיום חבריהם הנסתרים גם אם אין הם מכירים אותם באופן מוחשיתחום הפוליטיקה שזכה לעדנה בזכות הרדיו חיזק אף הוא את הקהילה המדומיינת – מילוני אנשים ברחבי המדינה האזינו יחד לפוליטיקאים ברדיו, חשבו יחד והגיבו יחד, כקהילה פוליטית ומודעת.
מהי השפעת הרדיו על תרבות הפנאי, מעמדות חברתיים, דת ופוליטיקה?
תרבות הפנאי – מאזינים רבים נהנו מהגיוון התרבותי הרב שאפשר הרדיו. החלו להופיע מעריצי רדיו, משוגעים לדבר שאספו מפות ובהם רישום תחנות הרדיו, ועקבו באדיקות אחר השידורים. הרדיו אפשר לאנשים "לטייל" ברחבי המדינה ממרחב המחיה הפרטי שלהם, ולגלות מקומות אקזוטיים. בדומה לקולנוע, אפשר הרדיו לאנשים את תחושת ההרפתקה המשולבת בתחושת המקלט והביטחון שבמרחב הביתי, ובשונה ממנו, אפשר שליטה רבה יותר על המדיום. הרדיו הושווה לספורט, ובעיקר לדייג שתיאר האזנה אקטיבית של המאזין. עצם האפשרות לבחור בין תחנות שונות ותכנים שונים העניקה עוצמה אישית רבה למאזיני הרדיו, וזה חלחל לחייהם הפרטיים. התקבע הרעיון כי המאזין – והאזרח – יכול וזכאי לקבל כל מה שירצה, ולהפסיק להאזין – ולפעול – כשהתכנים אינם לרוחו.
מעמדות חברתיים – ליותר אנשים מאי פעם הייתה גישה לאירועים תרבותיים. הרדיו גישר על פערים תרבותיים. גם מי שלא יכלו לממן מושבים טובים ויקרים באירועי תרבות, יכלו להאזין לרדיו, ש-"תמיד זכה לכיסאות בשורה הראשונה". ביטול האבחנה הזאת בין מי שיכול להרשות לעצמו את המיטב שבתרבות הביא לאיזון מעמדי, וגם אלו שיכלו להרשות לעצמם רק כרטיסים זולים נהנו מאותה איכות ורמת מוזיקה כזו של מי שישב במושבים היקרים ביותר. מסיבה זאת נתפס הרדיו כגורם המביא לדמוקרטיזציה ואיזון בין יתרונות המעמדים העשירים והנמוכים וכגורם המביא תרבות גבוהה אל ההמונים. המתנגדים לתרבות ההמונים הנלוזה, המגרה יתר על המידה את החושים, אשר אין בה ערך לימודי או השראתי, ראו תקווה ברדיו שלא נפל בקטגוריה זאת, בניגוד לבתי הקולנוע, הספרות הזולה, חוברות הקומיקס ופארקי השעשועים. האפשרויות החינוכיות והאינפורמטיביות הגלומות ברדיו נראו כבלתי-מוגבלות. אוניברסיטאות ומכללות הקימו תחנות שידור לימודיות אשר הכול יכלו להאזין ולהשכיל מהן.
פוליטיקה – תחום נוסף בו השפיע הרדיו היו חיי הפוליטיקה האמריקאיים. "ייתכן ונחשוב יותר לעומק על בחירת נשיאינו, אם נסתכן בכך שידברו אלינו ישירות, כמה שלא ננסה להתרחק מהם". רווחה הדעה כי הרדיו יגרום לפוליטיקאים לגלות יותר הגיון ואחריות כלפי בוחריהם. החלטות אוויליות זכו לביקורת חריפה מצד שדרני רדיו, ולכן אילצו את מקבלי ההחלטות לחשוב היטב לפני קבלתן. אזרחים יוכלו לשפוט טוב יותר נשיא שהוא אדם אמיתי ולא פוליטיקאי מופשט. בכך שנמנעת מהפוליטיקאי אמנות הנאום בפני המונים, אין הוא יכול לפנות אל הרגש ולנסות לשלהבם, ולכן עליו לחשב את דבריו היטב ולפנות לקול השכל וההיגיון. הגישה לפוליטיקאים ולדעותיהם נעשתה קלה וזמינה יותר מאי פעם בזכות הרדיו, ובוחרים זכו להעצמת כוחם האישי עקב כך, ויכלו לקבל החלטות טובות יותר בהתאם.
דת – תחום נוסף שיועד לשינוי בזכות הרדיו היה הדת. דרשות דת היו מהתכנים הראשונים שהועברו ברדיו, אשר הביא את הכנסייה אל תוך המרחב הביתי ואלו אותם חקלאים, מחוסרי השכלה, והמרותקים לביתם, אשר נמנעה מהם הגישה לשירותי הדת קודם לכן (רבותיי ההיסטוריה חוזרת…). נושאי הדרשות, שזכו לקבל ערימות מכתבים ושיחות טלפון ממאזינים מרוחקים, החלו להבין כי הקהילה הממשית שיושבת לפניהם היא רק טיפה בים לעומת המוני המאמינים אליהם מגיעים דברי הקודש. הרדיו אם כן אפשר לאמריקאים רבים לבוא בחיק הדת, שמעמדה התערער, מאז המאה ה-19, בשל תיאוריית הדארוויניזם, הקפיטליזם התעשייתי העולה, ונהירת ההמון המשכיל אל חיק המדע והטכנולוגיה. הרדיו, לעומת זאת, הבטיח אפשרות של פיוס בין עולם הדת ועולם התעשייה והמסחר החילוני, שכן זו הייתה הטכנולוגיה הראשונה ששירתה למעשה את מטרות הדת וחיזקה את ערכיה הנוצריים של אמריקה.
https://sites.google.com/site/hameidaon/sdktx
http://www.textologia.net/?p=4048